מתנת יום הולדת
שושנה שדמי , רמת אביב
ליום הולדתה השמונים קיבלה חברתי מתנה מששת נכדיה – מחשב. מחשב חדש עם מסך שטוח 19 אינצ', עכבר ומקלדת שחורים, אלגנטיים. השי המפתיע הובא על ידי טכנאי שחיבר אותו ואמר כל מיני דברים מבלבלים אודות חיבור לאינטרנט, מודם, מהירות, זיכרון וכדומה.חברתי הזדעזעה והגיבה בכעס – "למה הם הוציאו כל כך הרבה כסף? מי צריך את זה? הם חושבים שאתחיל ללמוד מחשב בגילי? הוא סתם תופס לי מקום בחדר השינה". לתלונות לא היה סוף. היא כיסתה את המחשב פן יתמלא באבק וכל בוקר העיפה עליו מבטים חשדניים כאילו הוא מאיים עליה בעצם נוכחותו.הצעתי לה להשתתף בחוג ללימוד מחשב אבל היא דחתה בתוקף את הרעיון "יצאת מדעתך?! שאיזה מדריך צוציק יצחק ממני? הרי ברור שלא אצליח!" טענתי שילדים קטנים מצליחים, לא שכנעה אותה, היא הייתה בטוחה ש"להם זה טבעי, הם שייכים לדור חדש, הם נולדים עם ידע במחשב." "ישנם סטודנטים שמלמדים בהתנדבות", אמרתי לה, "תפני ותקבלי עזרה". גם מאפשרות זו היא נרתעה בנימוק של בושה ופחד מפני כשלון.עברו ימים והנכדים שאלו מידי פעם "סבתא, מה עשית במחשב?" לא נעים להגיד להם שלא נגעה בו לכן היא בקשה ממני, החברה "המנוסה" ברזי המחשב, לעזור לה, כי ממני היא לא תתבייש. "אני לא רוצה לגלוש ולא רוצה להתכתב", אמרה. "אני רוצה רק לבדוק את תוצאות בדיקות המעבדה של קופת חולים ורוצה לשחק ברידג' עם אנשים אמיתיים."הו! – חשבתי בלבי, היא צנועה מאד! התלבטתי אם לגלות לה שאלה אינם בדיוק הצעדים הראשונים בלימוד המחשב. החלטתי לזרום אתה ולנצל את המוטיבציה שלה. כמובן, כדי להגיע למטרה הנכספת היא נאלצה לרכוש מיומנויות בסיסיות בהפעלת המקלדת והעכבר. הדרך לא הייתה קלה, הקליק הכפול גרם לתסכול, המחשב לא תמיד "התנהג" לפי הציפיות, היו רגעים של ייאוש "אחזיר את המחשב לנכדים וזהו!" היום חברתי גולשת בכייף באינטרנט, שולחת ומקבלת דואר וכלל אינה משחקת ברידג' במחשב.
