יום שבת, מאי 24, 2008

הזמן הולך- לכל הגילאים

מאת שולמן ברנרד
הזמן הולך, הזמן עובר,
פעם לאט ופעם מהר.
עכשיו הוא כאן, אך אין הוא פה,
איך יכולים למדוד אותו?!
אולי בגיל, או בשנים?
אולי במה אשר עושים?

הבט בעבר ואז תראה:
הזמן, בכמה הוא עולה?
אולי חיית בגדול?
אולי מכרת אותו בזול?
יש האומרים למען השוני,
את הביטוי:" "time is money.
אם זה נכון, אז יש חשד,
שיש לו- גם לזמן- מדד.
ואם לא תבדוק אותו כל בוקר,
זה יעלה לך ביוקר.
קח את הזמן במו ידיך!
כל עוד הזמן עוד לפניך.

בספורט יש זמן, שבסופו,
רוצים פשוט למשוך אותו,
אך התברר שלא כל סגל,
מסכים לטריק של כדורגל.
הטריק קיים בהחלט אבל,
תמצא את עצמך בנבדל.

נשאר לי עוד -דבר אישי-
כמה מילים לדור השלישי,
שבמקרה הן מתאימות
לגמלאים ולגמלאיות

ועל הגיל, אם מדובר,
מהו הגיל? הוא סתם מספר.
ואם זה מספר,זה גם נכון,
לעשות איתו גם קצת חשבון.

עשרים שנה, ולא יותר,
כפול בעוד מספר אחר.
וזה גם גיל מתאים בהחלט,
להתעסק באינטרנט.
וכשאנחנו משתדלים,
יש זמן... עד מאה ועשרים...
כדי לסיים, צריכים להודות,
יש כל מיני אפשרויות,
לו היו...מחיאות כפיים? אז,
ואילו הייתי גם דודו טופז,
הייתי אומר:"תודה, עד כאן
די ומספיק... כי אין לי זמן!"

ללכת עם הזמן

מאת שולמן ברנרד – פתח תקוה
לא צריכים להיות ממש 'איינשטיינים' כדי להבין את היחס בין הזמן וההתקדמות, אבל הזמן עושה את שלו, ומחוסר ברירה הגעתי מוקדם למסקנה שצריכים להסתגל אליו... והלכתי עם הזמן. נולדתי בעיירה קטנה ברומניה, בזמן שהמכונית יוצגה דרך הסוס והעגלה, והמרצדס, דרך שני סוסים, ועגלה עם קפיצים. כילד, בלי להכיר את הדקדוק, התבטאתי ביתר קלות בלעדיו, בשלוש שפות. כתלמיד התחלתי לכתוב על מן איזה לוח קטן, שעליו שרטטתי בעזרת כלי מחודד, אותיות ומספרים, שמחקתי אותם לפי הצורך בעזרת ספוג קטן. ההתקדמות למחברת ועט, וגם לעט עם מחסן-דיו, הייתה ממש מהפכנית.
זה לא הזמן והמקום להציג את הקורות החיים שלי, ואני מסתפק לתאר בעדותי, את חלק ממהפכות התקשורת שהייתי מוכרח להסתגל להן. זה לא היה תמיד קל, אבל הלכתי עם הזמן. הקולנוע והרדיו השפיעו באופן מיוחד על הדור שלי. לראות ולשמוע את היטלר, את סטאלין, ובעיקר את ז'מברליין עם פתק נייר בידו, כשהוא אומר: "הבאתי לכם את השלום", זה היה ממש רגע היסטורי; ה'שלום' הוא הביא לנו- זה כבר סיפור אחר. את הסיפור האישי על השואה מסרתי ב 'שידור ישיר', ליד-ושם. את המהפך הגדול בתקשורת, חייתי ברומניה בשנת 1963, מול טלוויזיה של 12 אינץ' בשחור לבן, כשלא ידעתי שיבוא הזמן ויבנו את הסלונים, לפי הגודל של הטלוויזיה. עליתי ארצה בשנת 1988 בדיוק בזמן כדי לתפוס את המהפך האולטימטיבי של המחשב, דווקא באמצע המדבר בדימונה, וגם כדי ללמד את הנכדים שלי ללכת. הצלחתי עד כדי כך, שהם מסוגלים עכשיו ללמד אותי איך ללכת עם הזמן, בעזרת המחשב.
הבעיה היא שבתור מורים, אין להם מספיק ניסיון פדגוגי, כדי להעביר לי את התוכן, כי גם עם ידיעת הדקדוק, אני לא כל כך מצטיין בעברית. בנוסף, השיטה שלהם עובדת לפי הסיסמה המקובלת היום בכל מקום; של שלושה מ'ים. מיד, מהר ומושלם, והשיעור, מתרחש בערך כך; הנכד יושב מול המסך, ורץ עם האצבעות על כל מקום, ואני לא יודע לאן להסתכל קודם; על המסך, על הכפתורים או על העכבר. וכשבאה השאלה אם הבנתי את ההסבר, ובא לי פשוט לרוץ אחרי העכבר, ולהסתתר באחד החורים שלו מרוב בושה.
במקרה מצאתי גם סקר שקשור לעניין הזה. בדקו כמה סבתות וסבים, מוכנים לוותר מדי פעם, על החדשות ועל הטלנובלות של 3000 פרקים בטלוויזיה, לטובת משחק עם הנכדים במחשב-שהוא גם תרגיל יעיל למתחילים כמוני בתחום הזה. התוצאה לא הייתה ממש חיובית. אז מה עליי לעשות? לוותר? זה לא בא בחשבון. חבל על הזמן. מורים אפשר להחליף, אבל נכדים... יש רק פיתרון אחד לכולנו- להמשיך וללכת עם הזמן.

יום ראשון, מאי 18, 2008

מסר אישי לבני גילי

מאת קלרה רמני
אני בת 82. חיפשתי תחביב לעסוק בו – במקום להתעסק בבעיות בריאות אופייניות לגילי. תחביב שיהיה בו גם עניין וגם יופי. גליתי שהמחשב עשוי לספק את הצרכים שלי.נרשמתי לחוג למחשבים ואחרי כ-15 פגישות הגעתי למצב שנוסף להתכתבות ענפה עם חברים אני מצליחה למצוא תחומים רבים שמעניינים אותי. אני אוהבת ציורים ובמדפסת שלי הדפסתי תמונות של ציירים מפורסמים והכנתי אלבום לתפארת. אני מבקרת במוזיאונים בעולם מתוך כורסתי הנוחה.גם על שאלות פראקטיות ויום-יומיות אני מוצאת תשובה באתרי האינטרנט. רב ההיצע למבצעים שונים – קניות, נסיעות, נופשונים וכו'. אפשר גם להשוות מחירים. וכל כך נוח לבדוק בבית את חשבון הבנק שלי או את תוצאות הבדיקות הרפואיות.אני גם אוהבת לשחק ובמחשב יכולה לבחור בין משחקים רבים – לבד או עם חברים. ויש משחקים שעוזרים לשמור על כושר הזיכרון ואולי-אולי אפילו לשפר אותו.אם בא לי ספר – בלחיצת כפתור אני מוצאת "ספריה מדברת", עוצמת עיניים ומקשיבה לקריין שקורא בקול ובהתאמה יצירה ספרותית .והעיקר- אני אף פעם לא לבד!
קלרה רמני
תל אביב 12/05/08